"בין הפטיש לסדן ובין הלפיד למרן"
מאת: אלי אדלר.
מסביב יהום הסער,
"יש עתיד" נגד "יהדות התורה", לפיד נגד גפני, קואליציה נגד אופוזיציה, חילונים נגד חרדים, כולם נגד כולם, מלחמת הכל בכל.
מילים גבוהות, כמו: "גזירות כלכליות", "שמד", "קיצוצים" "רדיפת הדת", "שנאת חרדים", "שיוויון בנטל", עפות כחיצים מכל עבר.
לכל צד יש את תומכיו ואוהדיו, ומכל צד מריעים מוחאי הכפיים לגיבורם.
ובתווך, בין הפטיש לסדן ו"בין הלפיד למרן", עומדים להם עשרות אלפי אנשים, והם "חוטפים" מכל הכיוונים.
הם חרדים, אבל עובדים במשרה מלאה. ילדיהם לומדים לימודי ליב"ה, אבל בבגרותם לומדים בישיבה. הם שירתו בצבא, אבל מקפידים על קלה כחמורה.
הם חרדים לכל דבר, אבל נושאים בנטל ככל ישראלי אחר. ולמרות זאת ואולי בגלל זאת, אף צד מהצדדים הניצים, לא חושב עליהם במאבקו וכמובן שלא מתחשב בהם.
מהצד החרדי מושמעים כלפיהם כינויי גנאי - "חרד"שים" (חרדים חדשים), ו"חרד"קים" (חרדים ריקים קלי דעת).
ומהצד החילוני מושמעים כלפיהם כינויי גנאי אחרים - "משתמטים", "פרזיטים", "סחטנים", ו"נצלנים".
חברי הכנסת של המפלגות החרדיות, ובמיוחד "יהדות התורה", לא "סופרים" אותם, ולא דואגים להם ולצרכיהם.
וחברי הכנסת של שאר המפלגות, אפי' לא מודעים לקיומם.
מסביב יהום הסער,
"יש עתיד" נגד "יהדות התורה", לפיד נגד גפני, קואליציה נגד אופוזיציה, חילונים נגד חרדים, כולם נגד כולם, מלחמת הכל בכל.
מילים גבוהות, כמו: "גזירות כלכליות", "שמד", "קיצוצים" "רדיפת הדת", "שנאת חרדים", "שיוויון בנטל", עפות כחיצים מכל עבר.
לכל צד יש את תומכיו ואוהדיו, ומכל צד מריעים מוחאי הכפיים לגיבורם.
ובתווך, בין הפטיש לסדן ו"בין הלפיד למרן", עומדים להם עשרות אלפי אנשים, והם "חוטפים" מכל הכיוונים.
הם חרדים, אבל עובדים במשרה מלאה. ילדיהם לומדים לימודי ליב"ה, אבל בבגרותם לומדים בישיבה. הם שירתו בצבא, אבל מקפידים על קלה כחמורה.
הם חרדים לכל דבר, אבל נושאים בנטל ככל ישראלי אחר. ולמרות זאת ואולי בגלל זאת, אף צד מהצדדים הניצים, לא חושב עליהם במאבקו וכמובן שלא מתחשב בהם.
מהצד החרדי מושמעים כלפיהם כינויי גנאי - "חרד"שים" (חרדים חדשים), ו"חרד"קים" (חרדים ריקים קלי דעת).
ומהצד החילוני מושמעים כלפיהם כינויי גנאי אחרים - "משתמטים", "פרזיטים", "סחטנים", ו"נצלנים".
חברי הכנסת של המפלגות החרדיות, ובמיוחד "יהדות התורה", לא "סופרים" אותם, ולא דואגים להם ולצרכיהם.
וחברי הכנסת של שאר המפלגות, אפי' לא מודעים לקיומם.
 |
| חרדים עובדים |
הציבור החילוני רואה אותם כחלק מה"גוש השחור" הנקרא "חרדים", והציבור החרדי היותר קיצוני ומסתגר, רואה אותם במקרה הטוב, כפשרנים, נהנתנים וקלי דעת, ובמקרה הרע, כחילונים חובשי כיפה.
אבל, במפגשים "אחד על אחד" עם חילונים או עם חרדים, הם תמיד שומעים את המשפט הכל-כך מוכר: "אם כולם היו כמוך לא היתה שום בעיה" או "הלואי וכולם היו כמוך". והם תמיד עונים: "אבל כולם כמוני". אבל תשובה כל-כך נכונה זו, נעלמת מהתודעה ברגע בו צליליה נמוגים.
כעובדים, הם משלמים את מלא המיסים ככל ישראלי, אבל כחרדים הם מקבלים מעט מאד בחזרה.
הם נאלצים לשלם שכר לימוד מאד גבוה לחינוך ילדיהם, אבל ילדיהם לומדים במבנים ניידים (קארוונים) דולפים בחורף ולוהטים בקיץ.
הם משרתים במילואים, אבל נאלצים לשמוע שירת נשים, בפקודה!
כשהם במדים, הם סופגים קריאות גנאי מחרדים קיצוניים, וברגע בו הם פושטים את המדים, הם חוטפים קריאות גנאי "פרזיטים" ו"משתמטים" מחילונים, לידם הם עוברים ברחוב.
הם תורמים יותר מכל אדם אחר, מכספם ומזמנם, לישיבות, לכוללים ולאירגוני חסד ועזרה הדדית, אבל ילדיהם לא מתקבלים למוסדות החינוך בהם לומדי בני האנשים הניזונים מכספם. אותם אנשים המכנים אותם בכינויי גנאי, והיורקים לתוך היד המאכילה אותם.
מספרם, הגדול מאד, גדל והולך מיום ליום, אבל במקום להוות גשר להבנה בין הצדדים הלוחמים, הם הפכו מטרה לחיצי שני הצדדים במקרה הרע, ולחשודים במקרה הטוב.
החרדים הקיצוניים, חוששים ומפחדים מהם וממספרם הגדל מיום ליום. ורואים בהם "גייס חמישי" העלול להכניס את פיתויי הרחוב החילוני ומושגיו לתוך החברה החרדית הסגורה והמסתגרת.
והחילונים מתעלמים מעובדת היותם חרדים לכל דבר שיחד עם זאת נושאים בנטל ככל ישראלי אחר, אלא רואים בהם מתבדלים, מסתגרים ומתנשאים.
והחילונים מתעלמים מעובדת היותם חרדים לכל דבר שיחד עם זאת נושאים בנטל ככל ישראלי אחר, אלא רואים בהם מתבדלים, מסתגרים ומתנשאים.
 |
| אלי אדלר |
לשני הצדדים נוח מאד, לא לקחת ציבור ענק זה בחשבון, מסיבות פוליטיות-ציניות מובהקות.
כי אם יכירו בקיומם ובתרומתם לשתי החברות, גם החרדית וגם החילונית, יאלצו שני הצדדים להבין, כל אחד מנקודת מבטו, ש"השד לא נורא כל כך", לא לגבי הציבור הזה, ולא לגבי צד ה"אויב".
החרדים יאלצו להבין ולקבל את העובדה שניתן להיות גם חרדי וגם עובד. גם חרדי וגם משרת בצבא. גם עובד ומשרת וגם חלק בלתי נפרד מהחברה החרדית, התורם לה ומעשיר אותה.
והחילונים יאלצו להבין ולקבל את העובדה שהחרדים גם עובדים, גם משרתים בצבא, גם תורמים לחברה הכללית ויחד עם זאת נשארים חרדים לכל דבר.
שני הצדדים חוששים, כל אחד מנקודת מבטו ומטרותיו, שאם תתקבלנה העובדות הללו, ואם הציבור הכללי והחרדי כאחד יפנים זאת, תשמט הקרקע מתחת לצדקת קיומם של המפלגות המתכתשות, או לפחות תשמט הקרקע מתחת לסיבת ההתכתשות, ואז, אנה הן באות?
אז, יריבים יקרים, הגיע הזמן אחרי 65 שנות חיים בצוותא, זה לצד זה, להבין שהחיים אינם צבועים רק בצבעי שחור-לבן.
אף צד אינו רע מוחלט ואף צד אינו טוב מוחלט.
אף צד לא רוצה רק ברעתו, בכשלונו ובתבוסתו של הצד שכנגד כל הזמן, אלא שני הצדדים רוצים, איש בדרכו, בטובתו של כלל הציבור החי כאן.
אבל, שני הצדדים צריכים להבין שבכפיה ובכח לא ישיגו מאומה, לא גיוס ולימודי ליבה ולא שפע תקציבים והתחשבות.
הגיע הזמן שתניחו את כלי המלחמה, שבו ליד השולחן, ונסו, אם לא להסכים איש עם רעהו, לפחות להבין איש את רעהו.
נכון, זה יקח זמן עד שיעלמו ערפילי החשדנות ההדדית, אבל לטובת כולנו, אנא! עשו זאת!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה